שיח ראשוני עם פרטנר- גבולות והצהרת כוונות
מהם גבולות?
אלו הקווים האדומים של כל אדם בנוגע לאקטים שבהם הוא מעוניין לקחת חלק.
גבולות קשים הם גבולות שלא משנה מה או כמה זמן יחלוף, הם לא ישתנו ואין לדון על שבירתם.
גבולות רכים הם גבולות שכרגע לא מתאימים לנו, אך אולי בעתיד יהיה ניתן לדון על שבירתם בתנאים מוסכמים.
כאשר אנחנו מחפשים פרטנר, אנחנו עושים בין השאר בדיקת גבולות ואנחנו אומרים ישירות מה אפשר להתפשר עליו ומה אולי בעתיד נוכל לנסות להתפשר עליו אבל זה כמובן לא מובטח.
אנחנו גם לוקחים בחשבון שיש גבולות של עצמנו שאנחנו עוד לא מכירים, או שדברים עם הזמן ישתנו ודברים שפעם היו סבבה כבר לא יהיו. זהו חלק קריטי בשמירה על עצמנו ועל הפרטנרים שלנו. אנחנו רוצים לעשות דברים שכיפיים לכולם, ולא לגרום לסבל אמיתי.
עם זאת, כאשר אנחנו מכירים אנשים חדשים, אנחנו לא מתעניינים ומדברים רק על מה שאסור לעשות, אלא גם על מה שאנחנו רוצים ושמחים לעשות. לזה אני קוראת- הצהרת כוונות.
כאשר אתם יושבים עם אדם חדש, ספרו מה הפטישים/קינקים שמעניינים אתכם. מה הכרחי בשביל ההנאה שלכם וחייב להיות בכל סשן (או ברובם), מה חלק מאוד מרכזי בחיי הקינק שלכם, ומה מרגש אתכם ואתם משתוקקים לנסות. בין הצהרת הכוונות שלנו לגבולות שלנו, יש את התחום שלא מרגש אותנו, אבל גם לא גורם לנו לסבל. אלו דברים שאנחנו מוכנים לחוות ברמה כזו או אחרת, אבל אנחנו גם מיידעים את הצד השני שזה לא מה שעושה לנו את זה.
זאת פשרה בריאה, וכל עוד היא מתוקשרת היטב, היא לא אמורה לפגוע באף אחד מהצדדים.
עם זאת, גם דברים שמשעממים אותנו לא נרצה לחוות על בסיס יומיומי. ולכן, אם אתם מתפשרים על משהו בשביל הפרטנר, רצוי מאוד להגיד שזה בשבילו ולהגיד באיזה מינון אתם מוכנים להתפשר בלי שזה יהפוך לאי נעימות.
כיצד נשוחח על הדברים?
ניתן לעבור על רשימות אקטים, כפי שיש במרשתת, ולסמן מה גבול ומה ריגוש. זוהי דרך נוחה למי שאוהב דברים כתובים מול העיניים, וגם למי שלפעמים שוכח דברים שהוא לא חווה הרבה זמן.ניתן לחלופין פשוט לדבר בעל פה, בלי עזרים, וליצור שיח חופשי יותר על הנושא.כך או כך, מאוד חשוב להבהיר כבר בהתחלה מהם הגבולות שלנו. אמנם זה מבאס "לפספס" פרטנר פוטנציאלי, אבל חבל לבזבז זמן ואולי אפילו להסתכן בשברון לב אם יש חוסר התאמה משמעותי בתחום הגבולות.
הצהרת הכוונות חשובה לא פחות- זה נחמד למצוא מישהו שיש לו את הגבולות שלך, אבל אם הוא לא נמשך למה שאתה נמשך... לא עשינו בזה כלום.
לחובבי הדוגמאות, דוגמא מפורטת כדי להסביר את ההבדלים בין הגבולות השונים, הצהרת כוונות ופשרה:
גבול קשה- נפגשתי לדייט עם מקס. הגבול הקשה של מקס הוא דם. במידה וארצה להיות בקשר קינקי עם מקס, באף שלב במערכת היחסים אני לא אוריד לו דם, אראה לו דם בכוונה או אכריח אותו להתעסק עם דם.
גבול גמיש- הגבול הרך של מקס הוא יריקות. כרגע, כאשר אנחנו רק בתחילת דרכנו, אני לא ארק על מקס בכלל. אם מקס ירצה, ביוזמתו בלבד, הוא יגיד לי שאפשר לנסות שאני ארק עליו. יכול להיות שזה דווקא יזרום לו איתי אחרי זמן מה, והוא ירגיש בנוח או אפילו יתחרמן מזה. יכול להיות שזה יהיה כשלון, וזה יחזור להיות גבול. כך או כך, זה תלוי אך ורק באיך שמקס מרגיש ואני לא אזום או אבקש ממנו לעשות זאת עד שהוא לא אומר קודם.
הצהרת כוונות- מקס מספר לי שהוא מאוד נהנה מקשירות, ללכת עם נעלי עקב, והשפלות. אני מספרת למקס שאני מאוד נהנית לקשור, ולראות גברים בנעלי עקב.
פשרות- אמנם מקס מאוד נהנה מהשפלות, אבל אני לא נהנית להשפיל. זה לא גבול שלי, זה לא עושה לי רע, אני פשוט לא נדלקת מזה. בשלב הזה אני אבין עד כמה זה מרכזי עבור מקס, וכמה אני מוכנה לקחת בזה חלק בלי להתבאס.
אם מקס ואני מסכימים שאני מדי פעם אשפיל אותו, והוא לא יבקש יותר מדי, ואני אנסה ליזום את זה בצורה שנוחה לי, אני ומקס נמשיך לדייט הבא.
אם מקס אומר לי שזה חלק מאוד חשוב והוא צריך שישפילו אותו בכל פגישה ובכל שיחה טלפונית, אני כנראה אוותר כי אפילו שיש לנו הרבה במשותף, אני לא ארצה לעשות זאת בתדירות גבוהה כל כך וארגיש די מבואסת.
זה בסדר גמור להתפשר על מה שהוא לא גבול ברמה שנוחה לכם, וזה בסדר גם לעשות רק מה שמדליק אתכם בלי להתפשר בכלל.
זה לא בסדר לנסות לפרוץ גבול של מישהו או ללחוץ עליו לנסות לפרוץ אותו, אפילו חד פעמית. אמנם אנחנו כאן גם בעסקי הכאב, אבל זה כאב שאנחנו רוצים ושמחים בו. אנחנו לעולם לא ננסה לגרום לסבל של מישהו אחר באופן אמיתי. ואם זה אומר שיש לנו פחות פרטנרים פוטנציאליים... לא נורא. הנפש שלנו יותר חשובה.